גמרא
פירוש
דִּלְמָא מִיַּיִן דְּאִית לַהּ צַעֲרָא הֵפֵר לָהּ מִטּוּמְאַת מֵת דְּלֵית לַהּ צַעֲרָא לֹא הֵפֵר לָהּ.
אָמְרִי טומאת מֵת נָמֵי אִית לַהּ צַעֲרָא דִּכְתִיב {קהלת ז׳:ב׳} וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ וְתַנְיָא הָיָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
(פג.) דילמא מיין דאית לה צערא מפר. ויש ספרים דגרסי לימא. הרשב״א ז״ל.
אמר ליה אביי מדקאמרת שאין נזירות לחצאין מכלל דקרבן שלם לחצי נזירות איכא שאם קבל עליו להיות נזיר מיין ולא מזג וחרצן מחייב בקרבן גמור כאלו היה נזירות שלם ואם כן הדרא קושיין לדוכתה ואי אמרת מפר למתענה ואינו מפר לשאינו מתענה מחרצן וזג דלית לה צערא לא ליפר לה ולייתי קרבן. הרי״ץ ז״ל.
האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה שיש לה להקריב במלאת ימי נדרה ואחר כך היפר לה בעלה מביאה חטאת העוף. פירוש אם נטמאת לאחר הפרה מביאה חטאת העוף דהיינו קרבן נזיר טמא דכי מהניא הפרה לשתיית יין דמתענה מהניא לטומאת מת דאינה מתענה לא מהניא הילכך מביאה קרבן נזירות טומאה. וקא סלקא דעתין השתא דלטומאת מת אינה מתענה אלמא אף על גב דנתבטל נזירות לענין שתיית יין מביאה קרבן על איסור טומאה הנשאר אלמא יש קרבן לחצי נזירות ומקשית תלמודא אלא מאי יש קרבן לחצי וכו׳ שלש בהמות וכו׳. פירוש למה שנה קרבנות נזיר והשמיענו שיש קרבן נזירות טהרה לחצי נזירות דהיינו חטאת ועולה ושלמים דהיינו קרבנות נזירות טהרה כדכתיב בפרשת נשא. והוא הדין דהוה מצי למפרך אם יש קרבן לחצי נזירות ליתי נמי עולת העוף. שטה.
והיי״ץ פירש וז״ל: בהמתה ואחר כך הפר לה בעלה ונעקר הנדר מביאה חטאת העוף על חרצן וזג שלא היה הבעל יכול להפר ואותן הבהמות שהפרישה תצאנה ותרעינה בעדר לפי שאין הבעל משועבד לה להקריב קרבנותיה כדאמרינן בפרק מי שאמר על כן הן חולין ואם משלה היו הבהמות החטאת תמות דהויא לה כחטאת שמתו בעליה דאזלא למיתה והעולה תקרב עולה והשלמים שלמים ולהכי מביאה חטאת העוף לפי שהוא בר זוזא ולא בהמה דמה שקנתה אשה קנה בעלה וקימא לן דבעלה אינו משועבד לקרבנותיה. ומה שאמרנו שהפרישה בהמות משלה מוקמינן לה התם במסכת נזיר בפרק מי שאמר כגון דאקנייה לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהם ומדקאמר מביאה חטאת העוף שמע מינה יש קרבן לחצי נזירות.
אלא לעולם אין קרבן לחצי נזירות וחטאת העוף דמתיא משום דחדוש הוא דשאר קרבנות אינם באין על הספק וזה בא על הספק כגון גבי יולדת שהפילה ואינה יודעת מה הפילה אם רוח הפילה אם נפל הפילה ולפי שיש בו חדוש משאר קרבנות נחדש בו נמי דתיתי בחצי נזירות. ובמסכת נזיר בפרק מי שאמר תניין מייתי לה מקרא וקאמר והתניא רבי יוסי בר חנינא אומר מנין לרבות חטאת העוף שבאה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולנקבה. הרי״ץ ז״ל.
(פג:) מטומאת מת דלית לה צערא לא היפר לה. פירוש לא תהא הפרתו הפרה ותיתי נמי עולת העוף. הוה מצי לתרוצי כדתירץ לעיל דאין נזירות לחצאין רבי שמעון היא דאמר עד שידור אבל ניחא ליה לתרוצי אליבא דכולהו. שטה. הכי גרסינן דיספד יספדון ליה דיבכי יבכון עליה דיקבר יקברון יתיה. והכי משמע והחי יתן אל לבו יספד כי היכי דיספדון ליה וכו׳ ואית דגרסי יספד דיספדון ליה יבכה דיבכון עליה וכו׳. פירוש. והרא״ם ז״ל כתב וז״ל: הכי גרסינן יספד דיספדון ליה יקבר דיקברון ליה. כלומר יספוד כדי שיעשו לו כמו כן ויספידוהו והיינו והחי יתן אל לבו שישתדל לעשות עם אחרים כדי שיזכה ויעשו לו ולעיל מינה כתיב טוב לכת אל בית אבל והכי מפרש לה בתוספתא. עד כאן.
מתניתין ויכולה ליהנות בלקט שכחה ופיאה דאין זה ממון בריות דאפילו טובת הנאה ליכא לבעלים כדמפרש בחולין פרק הזרוע דעזיבה כתיב בהו והוא הדין דהוה מצי למתני פרט ועוללות ותנא ושייר. שטה. גמרא אלמא אפשר וכו׳. מדקתני לא יפר דאי מיתסרא בדיליה קא סלקא דעתין השתא דאפילו נדרי ענוי נפש הוי אף על פי שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופיאה. אבל מן הבעל לא אכלה מדלא קתני היתרא אלא בהני. חדא ועוד קתני הא דקתני לקט שכחה לאו למעוטי בעל אתא. שטה.
רב נחמן אמר לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא והכי קאמר בשנתגרשה יכולה היא ליהנות בלקט וקא משמע לן דלכשתתגרש יחזור הבעל להיות בכלל איסור הבריות ואין לה ליהנות אלא מלקט שכחה ופיאה. ואמרו בתוס׳ דטעמא דמלתא משום דהיא יכולה לאסור בעל אנפשה מהשתא והילכך כיון דאפשר לה מהשתא אף על גב דלא אסרה אנפשה אלא לאחר גרושין אפילו הכי מיתסר. ומסתברא דאין צורך לכך משום דלאסור אנפשה אפילו לאחר זמן אסרה ואפילו בדבר שלא בא לעולם הואיל ואדם אוסר פירות חבירו עליו כדאיתא לקמן ואיתא בפרק השותפין שנדרו ותנן הנודר מן הנולדים וכו׳ ולא קשיא לן לקמן אלא בשאוסר דבר שלא בא לעולם על חברו. הרשב״א ז״ל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אמר ליה אביי מדקאמרת שאין נזירות לחצאין מכלל דקרבן שלם לחצי נזירות איכא שאם קבל עליו להיות נזיר מיין ולא מזג וחרצן מחייב בקרבן גמור כאלו היה נזירות שלם ואם כן הדרא קושיין לדוכתה ואי אמרת מפר למתענה ואינו מפר לשאינו מתענה מחרצן וזג דלית לה צערא לא ליפר לה ולייתי קרבן. הרי״ץ ז״ל.
האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה שיש לה להקריב במלאת ימי נדרה ואחר כך היפר לה בעלה מביאה חטאת העוף. פירוש אם נטמאת לאחר הפרה מביאה חטאת העוף דהיינו קרבן נזיר טמא דכי מהניא הפרה לשתיית יין דמתענה מהניא לטומאת מת דאינה מתענה לא מהניא הילכך מביאה קרבן נזירות טומאה. וקא סלקא דעתין השתא דלטומאת מת אינה מתענה אלמא אף על גב דנתבטל נזירות לענין שתיית יין מביאה קרבן על איסור טומאה הנשאר אלמא יש קרבן לחצי נזירות ומקשית תלמודא אלא מאי יש קרבן לחצי וכו׳ שלש בהמות וכו׳. פירוש למה שנה קרבנות נזיר והשמיענו שיש קרבן נזירות טהרה לחצי נזירות דהיינו חטאת ועולה ושלמים דהיינו קרבנות נזירות טהרה כדכתיב בפרשת נשא. והוא הדין דהוה מצי למפרך אם יש קרבן לחצי נזירות ליתי נמי עולת העוף. שטה.
והיי״ץ פירש וז״ל: בהמתה ואחר כך הפר לה בעלה ונעקר הנדר מביאה חטאת העוף על חרצן וזג שלא היה הבעל יכול להפר ואותן הבהמות שהפרישה תצאנה ותרעינה בעדר לפי שאין הבעל משועבד לה להקריב קרבנותיה כדאמרינן בפרק מי שאמר על כן הן חולין ואם משלה היו הבהמות החטאת תמות דהויא לה כחטאת שמתו בעליה דאזלא למיתה והעולה תקרב עולה והשלמים שלמים ולהכי מביאה חטאת העוף לפי שהוא בר זוזא ולא בהמה דמה שקנתה אשה קנה בעלה וקימא לן דבעלה אינו משועבד לקרבנותיה. ומה שאמרנו שהפרישה בהמות משלה מוקמינן לה התם במסכת נזיר בפרק מי שאמר כגון דאקנייה לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהם ומדקאמר מביאה חטאת העוף שמע מינה יש קרבן לחצי נזירות.
אלא לעולם אין קרבן לחצי נזירות וחטאת העוף דמתיא משום דחדוש הוא דשאר קרבנות אינם באין על הספק וזה בא על הספק כגון גבי יולדת שהפילה ואינה יודעת מה הפילה אם רוח הפילה אם נפל הפילה ולפי שיש בו חדוש משאר קרבנות נחדש בו נמי דתיתי בחצי נזירות. ובמסכת נזיר בפרק מי שאמר תניין מייתי לה מקרא וקאמר והתניא רבי יוסי בר חנינא אומר מנין לרבות חטאת העוף שבאה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולנקבה. הרי״ץ ז״ל.
(פג:) מטומאת מת דלית לה צערא לא היפר לה. פירוש לא תהא הפרתו הפרה ותיתי נמי עולת העוף. הוה מצי לתרוצי כדתירץ לעיל דאין נזירות לחצאין רבי שמעון היא דאמר עד שידור אבל ניחא ליה לתרוצי אליבא דכולהו. שטה. הכי גרסינן דיספד יספדון ליה דיבכי יבכון עליה דיקבר יקברון יתיה. והכי משמע והחי יתן אל לבו יספד כי היכי דיספדון ליה וכו׳ ואית דגרסי יספד דיספדון ליה יבכה דיבכון עליה וכו׳. פירוש. והרא״ם ז״ל כתב וז״ל: הכי גרסינן יספד דיספדון ליה יקבר דיקברון ליה. כלומר יספוד כדי שיעשו לו כמו כן ויספידוהו והיינו והחי יתן אל לבו שישתדל לעשות עם אחרים כדי שיזכה ויעשו לו ולעיל מינה כתיב טוב לכת אל בית אבל והכי מפרש לה בתוספתא. עד כאן.
מתניתין ויכולה ליהנות בלקט שכחה ופיאה דאין זה ממון בריות דאפילו טובת הנאה ליכא לבעלים כדמפרש בחולין פרק הזרוע דעזיבה כתיב בהו והוא הדין דהוה מצי למתני פרט ועוללות ותנא ושייר. שטה. גמרא אלמא אפשר וכו׳. מדקתני לא יפר דאי מיתסרא בדיליה קא סלקא דעתין השתא דאפילו נדרי ענוי נפש הוי אף על פי שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופיאה. אבל מן הבעל לא אכלה מדלא קתני היתרא אלא בהני. חדא ועוד קתני הא דקתני לקט שכחה לאו למעוטי בעל אתא. שטה.
רב נחמן אמר לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא והכי קאמר בשנתגרשה יכולה היא ליהנות בלקט וקא משמע לן דלכשתתגרש יחזור הבעל להיות בכלל איסור הבריות ואין לה ליהנות אלא מלקט שכחה ופיאה. ואמרו בתוס׳ דטעמא דמלתא משום דהיא יכולה לאסור בעל אנפשה מהשתא והילכך כיון דאפשר לה מהשתא אף על גב דלא אסרה אנפשה אלא לאחר גרושין אפילו הכי מיתסר. ומסתברא דאין צורך לכך משום דלאסור אנפשה אפילו לאחר זמן אסרה ואפילו בדבר שלא בא לעולם הואיל ואדם אוסר פירות חבירו עליו כדאיתא לקמן ואיתא בפרק השותפין שנדרו ותנן הנודר מן הנולדים וכו׳ ולא קשיא לן לקמן אלא בשאוסר דבר שלא בא לעולם על חברו. הרשב״א ז״ל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush